כל תורכי- סולטן

להיות תורכי זו מקצועיות של ממש.




















מהחודש שאני תר את ממלכתם של החליפחם העותמאנים, אני רק


הולך ומתמוגג על תנאי החים שמטיבים כל רגע, בעיקר עם הגברים התורכים. ניסיתי לבדוק את שגרת יומו של גבר תורכי ממוצע והרי לכם האג'נדה:

את הבוקר פותחים ביקיצה טבעית, אמנם מוקדמת בבוקר, אך ממנה גולשים בזהירות ובנחת על חליפות הדורות או על אפודות של פסים לבית התה הסמוך. יושבים שם כמה זמן שנדרש כדי להרגיש טוב, מזמינים את התה בכוסות הדקות והשקופות שצורתן צורת גוף אשה, ולוגמים ממנו בזהירות תוך סיבוב של הכוס החמה למגע, שאין בה ידית. במקביל לשתיית התה, אספסוף הסולטנים המתארחים בבית התה יכולים גם לשחק בדומינו ובקלפים, העיקר הוא לא להיות טרוד ביותר מדי צרות והכי חשוב, לא לנסות ולהמציא אותן....

אחרי שישבת, שיחקת, עישנת בשרשראות סיגריות מחפיסות זולות בצבעים המחקים את אלו היקרות והפופולריות מארצות המערב, הגיע הזמן לצאת לסיבוב בחוץ. הסיבוב כולל עצירה לאכילת צ'ורבה- מרק עדשים סמיך- ארוחת הבוקר המסורתית, אך בדרכך למחוזות המרק ,חשוב לזכור לעצור אצל אחד ממצחצחי הנעלים שברחוב להברקה ולמריחה נוספת של שכבת וקס זוהרת. מקצוע הציחצוח הוא כשלעצמו נפוץ למדי. ברחובות יושבים אנשים בקבוצות גדולות של לפעמים עד חמישה עשר מצחצחים, שרוכנים בשרפרפים שפופים אל מול ''מקדשי ציחצוח". כל מקדש כזה מורכב משתי מדרגות שפורמייקה כהה נותנת







בהן גוונים של עץ, המדרגות הללו מפוסלות בשלל גימורים מענינים ומעוטרות בערבסקות של זהב בדפנות. לאלו שכבר באים בימים במקצוע הזה, יש גם אוסף של מברשות המונחות בתוך צנצנות צבעוניות שראשיהן, איך לא, זהב תורכי נוצץ . שלל סמרטוטים ומשחות עוזרים לבעל "היכל הפולחן" הזה ברקיחת מה שצריך כדי לרפא ולהחזיר לנעל החיורת את הברק והמלאכה ששקט וריכוז אמורים ללוות אותה, אך לרוב היא מלווה בדיון סוער שניתן להקבילו לדיוני "ביבי" עם נהגי המוניות בארץ. עושה רושם שעם הותק, באה למצחצח גם זכותו לפתיחת היכל צחצוח התואם את מעמדו בגילדת המצחצחים.
לא פעם ראיתי ילדים עומדים ליד מקדש מאולתר וחובבני שבנו במו ידיהם מקרשי בנין ומסמרים כשלידם עומדים אחיהם שכבר שידרגו למשהו מתקדם יותר וששאיפותיהם יחד עולות וצומחות לעבר מיקדש ראוי כשל אביהם שזהב וכסף, ארזים מן הלבנון, כרובים ומלאכי שרת, הם אבני הבניין שלו.









ציחצחת נעליך והעברת כמה דקות על "ביבי" התורכי והקבלת את אטטורק לבן גוריון עם המברשתן והרי אתה בדרכך למסגד הקרוב, לתפילת הצהרים. על הדרך חוטפים בייגלה שומשום זהוב ופריך ומשפשפים את השפם השחור והסבוך כדי לבדוק שכלום לא נשאר מתנדנד על מטאטא הכביש שעל פניך. במקום בייגלה, אפשר גם לחטוא ולרדת על קלח תירס בעונה המתאימה


















בכניסה למסגד מחליפים ברכות של סלאם עליכום- עליכום א סלאם, תפילה קצרה על שטיחים אדומים עם חימום רצפתי ושיחות קולחות עם מכרים משכבר הימים. התחנה הבאה היא המסעדה הקרובה. שווארמה, קבב, פילאף, שיפוד או כל מה שתחפוץ, בפיתה, לאפה או בלחמנייה ולא לשכוח לקנח באיזשהו ממתק נבחר, אחד מני רבים מההיצע הרחב. זו יכולה להיות בקלאווה, בכל מרקם ובכל צורה שאפשר לדמיין, קאטאייפ מרתיע לבלבים, אפשר גם שזה יהיה סופלאץ'- קינוח וניל ואורז, מעדן מלכים ממש, אפשר להתכבד בעוגיות, עוגות ובשאר מיני מתוקים נוטפי דבש שודאי חמקו מעיניי.



שבענו ועבדנו קשה יחסית בלעיסות עיקשות של רחת לוקום, וכדי להוריד את האוכל צריך לקפוץ לחמאם. גם כאן הבחירה מסובכת. צריך להחליט אם קופצים לחמאם סאונה או לחמם אמבט. בכל מקרה בשניהם חם עד כדי כך שאתה כמעט ומתעלף אחרי עשר דקות, ולמזלך, את גופך בסוף שלבי האפייה, מעסה בחור שחלציו מוסתרים מאחורי מגבת קצרה המתהדקת למותניו בקשר פשוט המאובטח בלחץ כפלי השומנים שלו.














אתה זוכה למסאג' מאסיבי והוא דואג גם לקרצף בסמרטוט בלוי את עורך המתמלא בקצף לבן של ניקיון יסודי. כל הקירצוף הזה מתבצע במצב של חצי הכרה, אפטייות שנוצרה כתוצאה מבישול תאי המוח בסיר הג'חנון בו ישבת עשר דקות. כדי להעיר אותך מהתרדמת, את הקצף שוטפים ממך במכה קפואה של מי ברז, שאין כל דרך לחזות כמה תהיה נוראית, בדלי שיוצקים על ראשך. בחמם ''אמבט'' נוהגים התורכים להפיל ולהרים סבונים המחליקים מהידים אל הרצפה (יש אומרים אפילו באופן מכוון) ולעיתים, כך מספרים יודעי דבר, נוצרות שם חברויות של ממש וקירבה לבבית בחלל עפוף האדים אך על כך זהו לא המקום להרחיב.....























שילמת 10 לירות ויצאת שוב לרחוב ובדרך החוצה שפכו על ידיך קרם שמנוני נוזלי בריח לואיזה משכר שמדגיש ומעצים את הריחות ותחושת הניקיון הנודפים ממך.

לאן עכשיו? קבעת עם חבר למשחק שש בש ברחבת השוק, בין חנויות התבלינים.

התחנה הבאה היא ה"גלאב". הבחור שאחראי להתמודד עם כל שערות הפרא הצומחות על פלג גופו העליון של הגבר התורכי, ויש די הרבה כאלה. זה מתחיל בתספורת אחידה ובעלת אופי חד גוני, וממשיך לגילוח (דיר באלאק אם תפגע לי בשפם הא!!! ). הגילוח מתבצע על ידי סכין מתכתית כסופה ואחרי שהפנים חלקות, מחדירים מספריים לעומק הנחיר וזומרים משם אשכולות של קוקיות. טיפלנו באף ועכשיו האוזניים. קיסם גדול בדוגמת קיסם לניקוי אוזנים, מוטבל באלכוהול ומוצת בלהבה גדולה. האש הבוערת חולפת במהירות, הלוך ושוב, ממש על קו האוזן ושורפת עשבים שוטים שלא קמלו בריסוסים של לפני הגשמים אשתקד. בסוף כל התספורת- גילוח- בציר- קציר, דואג הספר לעסות במשך מספר דקות את פניך כדי להרגיל את פרצופך החדש לרוחות האיסטנבוליות.





















חלק כתינוק אתה ממשיך בדרכך לעוד סיבוב של תה ודומינו אך הפעם השעות הן שעות הנרגילה. במנגל גדול לוחשים אודים מתוך הרמץ והריחות על המפתן מעורבבים- תות, בננה, לימון, תפוח ואננס.






תבחר לך שנורקל ותתחיל לשאוף. על המרקע רץ סרט תורכי, תה ועוד תה ואולי גם עוד אחד, ובשעה תשע בערב לכל המאוחר חוזרים איש איש לביתו אחרי יום מפרך
על כל אלה נותר לי דבר אחד לומר: חבל שהאימפריה העותמאנית, על קיסרייה המושחתים (לא בטוח שפחות ממנהיגנו אנו),אמבטים חמים בחורף קר, בקלאוות בעשרות צורות ושמות של ציפורים המציצות מקנים של פיסטוק, ''גלאבים'' מפנקים ומצחצחי נעלים מרימי סבונים, לא שרדה בתחומי ארצנו עד ימים אלה...