זהבה ושלושת הדובים

למרות שהיתה היום יופי של שמש גדולה שהאירה דרך שמים בהירים, בשעות הבוקר המוקדמות כבר הרגשתי שיהיה קשה לרכב לאורך זמן. רוח פנים עיקשת ממני נשבה בעוצמה שממש בולמת את ההתקדמות והקור הצלול חדר עמוק לתוך העצמות

המרחק לאיסטנבול המוזכר לעיתים קרובות על השילוט שבצידי הדרך הולך ומצטמצם ואני לא ממש רוצה למהר לקו הסיום, כאילו מבקש למשוך עוד קצת את הטיול.התירוץ הזה לא היה מספק אותי בדרך כלל כדי לעצור בשעה אחת וחצי בצהריים עם שלושים וחמישה קילומטרים בלבד, אבל לפתע בצד הדרך (שהיא במגמת עלייה מתמשכת מאתמול), ניפרשו שדות חקלאיים וכמעט ליד כל חלקה ניצב לו בית, שבעונה הרלונטית משמש כ''מזרעה''- בית קיץ למגורי בני המשפחה שעובדים בחלקה ביום ושומרים עליה בלילה, שהרי אין כל טעם בחזרה היום יומית לבית המרוחק שבכפר רק כדי לישון בו. בעונה הנוכחית החקלאות בתרדמת והמבנים עומדים נטושים

הרוחות הקרות והביקתות שרק צריך לבחור באחת מהן, הולידו בי את הצורך להתמקם ולהנות מהשקט, השלווה והניתוק בפינות היפות הללו

שתי בעיות ניצבו לנגדי: האחת היתה שאין לי מספיק מים ללילה והשנייה היא שירקות לארוחת הערב תכננתי לקנות בכפר הבא - כעשרה ק''מ מכאן, אבל זוהי לא באמת בעיה- מקסימום אשבע מאורז לבן

ירדתי לכיוון השטחים החקלאיים והתחלתי לסרוק אחר הביקתה האולטימטיבית מבין כל אלו המוצעות בשטח. חשוב שתהיה סגורה ומקורה, שיהיה בה אח להסקה ושתהיה מה שיותר מבודדת כדי שלא תמשוך יותר מידי תשומת לב מהעשן שיתמר מהארובה כשאבעיר באח אש

באחת הביקתות הראשונות מצאתי לי בצלים שנותרו במרפסת המבנה, שאריות מהעונה החולפת. לקחתי לי מהם מדגם מיצג והשארתי 2 מטבעות של לירה תורכית בעבורם- סכום המספיק כדי לקנות שק של בצלים כאלה. תעלת מים מפכפכת היתה סימן נהדר לכך שנוזל החים מצוי כאן בשפע ובקיצור, כל התנאים הבשילו כדי למצוא בית שהוא לפחות צימר 5 כוכבים ולהתמקם ליופי של ערב.כל הביקתות הן בנות שתי קומות, בקומה התחתונה נוהגים להלין בלילות את המיקנה שחוזר מהמרעה, בחדר סגור שנחתם בדלת עץ שדורי דורות של ידים השתפשפו עליה ונתנו בה גוונים מיוחדים של צהוב וחום. בפינת הקומה ניצב אבוס מאולתר מצמיגים חתוכים ומקורות עץ וסימני הגללים מעידים על שימוש אחרון במכלאות לפני שבועות אחדים

מעל קומת ה''בקר'' ניצב המבנה למגורי העובדים. החדר העליון ודאי נהנה מהחום הרב שפולטים בעלי החיים מלמטה והוא מופרד ממנו בסך הכל בכמה קורות עץ מלאות חריצים. אפשר לדמין את מחיר הצחנה שנדרש לסבול כדי להנות מהחום שהיא נושאת עימה מבעד לחריצים

מצאתי בית פשוט מושלם

אך למרות שהוא נראה ככה מבחוץ סקרתי היטב את בסיסי העץ וקורות הדיקטים שבו. הרצפה חורקת כשדורכים עליה והצעדים הראשונים נעשים בהיסוס עד שאני והצימר מפתחים ביננו מערכת יחסים מספיק יציבה כדי להשען האחד על השני... במרפסת הכניסה לבית היו חסרים כמה דיקטים בריצפה אך לא היה בכך כל סממן על משהו לא תקין בשאר החלקים של רצפת המבנה

האפר הטרי שבאח מעיד על כך שהוא בשימוש ושהארובה לא סתומה (זו בעיה נפוצה במבנים מהסוג הזה), ערימת עצים הונחה בפינת החדר והיתה לבסיס היבש של תחילת הבעירה

נאבקתי בטיפוס עם האופניים במדרגות העץ המאולתרות שהן בעצם שלושה גדמי אורנים המונחים

כשתי ובינהם הידקו במסמרים קורת ניצבות כערב בכדי למנוע החלקה.פרקתי את הציוד, מתמוגג מהמחסה הנהדר שכולו עשוי עץ במלאכה כפרית שיש בה מין שימור של אורח חיים אמיתי ובראשיתי

יצאתי למלא מים ולאסוף בוחטה של עצים לבעירה ללילה המתקרב וחיכיתי שיחשיך מעט לפני שאבעיר את האש באח, שעלולה לקבץ אליי סקרנים מהכפר הסמוך, כשאלו יבחינו בעשן הלבן הנפלט מהארובת הצימר המארח

הערב ירד והרוחות שורקות על סיבי העץ שהחלו מתפוררים מהעונות הרבות שעברו עליהם בשולי גגון הרעפים האדום שנשען כולו על קורות דקות בגוונים כהים ושזופים משמש

טרקטור שעבר על השביל הסמוך למבנה בשעות הדימדומים, הבחין בעשן הלבן והתמהמה לפני שהמשיך בדרכו חזרה לכפרו. על פניו של הנהג ניכר היה שלא מסתדר לו למה יש עשן מארובת המבנה שאיש לא אמור להתגורר בו בעונה הזו ובטח שלא בלילה קר שכזה. מבעד לחריץ הדלת החורקת הצצתי בו ועל פניו היתה ארשת של תווי פנים זהה לחלוטין לזו שנמתחת על פניהם של המושבניקים ממחוזותי כשמשהו לא מסתדר להם כשהם מבחינים בסימנים אנושיים ובהתנהגויות שלא תואמות למה שעיניהם רגילות לעבד- סממנים שמעוררים בהם חשד ותמיהה

לשימחתי התורכי שעל הטרקטור לא ניחן בגנים המועברים במים של בצרון וסקרנותו לא היתה מספיקה כדי שיגיע לבדוק מה באמת קורה במבנה הזה. הייתי משוכנע שהוא ודאי יספר בחדר משחקי הרמי של הכפר על שראה (כמו שהיו מספרים בצרכנייה במושב, המכונה גם רצחנייה- בשל התעריפים המופרזים, ליד הקופה של בת שבע), והשמועה תפרוש לה כנפים עד שתגיע לבעליו של המקום שלבטח ירצה לבדוק על מה כולם מדברים

אך שוב לשמחתי, אני עדין לא בבצרון ואיש לא הגיע ולא הפר את השלווה. בחוץ הטמפרטורות ממש צנחו אך האש שבאח מחממת נהדר את החדר ועליה מונח כדרך קבע קומקום הקפה. בישלתי לי ארוחת ערב בדגש הבצל מהמבנה השכן ובתוספת עגבניות שמצאתי בבית אחר

כמה נחת, שלווה, איזה ערב